הודו -מסע אל ארץ התרבות והרוח ראג'סיטאן אגרה ורישקש

מדינה על חצי יבשת רוויה תרבות עתיקה , קסם של אותנטיות צבעים , ריחות טעמים , מסורת ודת ההינדו השזורה בכל .מסע עוצמתי שנמשך למעלה מחודש ימים .

שתפו עם חברים:

מטבע -רופי

תקופת הטיול ינואר פברואר 23

הודו

הודו – 29 מדינות מכילות את תת היבשת . כמיליארד וחצי על שטח עצום של 3.2 מילון קמ"ר .

ארץ של תרבות ורוח , כדי להבין את הכאוס בחצי היבשת צריך לצלול מעט לעולם ההינדואיזם ולתהות על קנקנו .

ההינדואיזם, היא הדת של מרבית תושבי הודו והדת העיקרית בהודו, הכוללת כ-80% מהאוכלוסייה. זוהי דת פאנתיאסטית, שרואה את קיום האל בכל. ההינדואיזם נחשב לדת העתיקה ביותר מבין הדתות הראשיות בעולם ולשלישית בגודלה בעולם (עם כ-1.05 מיליארד מאמינים).

זו היא הדת העתיקה ביותר מבין הדתות הראשיות הקיימות כיום והשלישית בגודלה בעולם וממוקמת אחרי הנצרות שבמקום הראשון והאיסלם שבמקום השני. היא החלה להתפתח בסביבות השנים 5,000 – 10,000 לפני הספירה. דת זו קידשה את נהר הגנגס ומכל רחבי הודו נוהרים המאמינים בכל שנה, כדי לרחוץ בו ולנקות את חטאיהם.

הינדואיזם מחולקים ארבעה מעמדות ועוד חטיבה טמאים.

החלוקה למעמדות שיסודה בוודות שהם כתבי הקודש הקדומים של ההינדואיזם .

בוודות – הימנון לאדם מתוארת בריאת העולם אקט בראשיתי של אלימות שבה האדם הקדמון ( הקוסמי) שבהתחלה היה השלם – נותח ובותר לחלקים כלומר תהליך

שמזוהה כאקט בראשיתי אחד שבו האדם הקדמון הקוסמי השלם פורק לחלקים .

מאותו אדם קדמון בראשיתי שבותר –

מהראש צמחו קאסטת הברהמינים ( הכהנים ) ,ברהמינים ניצבים בראש סולם מעמדות כוהנים .

מהידיים מעמד לוחמים ומדינאים – קשאטריות

מהירכיים – עמלים סוחרים מגדלי בהמות –ויישים

כפות רגליים – מעמד משרתים- שודרה

מתחת לארבעת הקאסטות אלו המנודים, זהו מעמד שאין לו כל מעמד. זהו וארנה נוספת מחוץ למדרג הווארנות והתחתית מכולן היא וארנת הטמאים (שידועים כ"דלית"), וגם בה יש קאסטות נפרדות (קאסטה של פושטי עור, קאסטה של מלקטי זבל וכדומה) , אגב נקראו גם בני האלוהים, כך כינה אותם גאנדי, המנהיג ההודי שנלחם למענם.

במשך השנים נושא החלוקה נהייתה מורכבת יותר ויותר כל מעמד התחלק לקאסטות וכל קאסטה לג׳אטיס ובמקביל נדחקו אל תחתית החברה המוני אדם חסרי מעמד ואילו נהיו הטמאים ( אסורים למגע ) – וכך נוצרה חברה , מיליונים של אנשים החיים על בסיס של סדר עולם החברתי ידוע מקובל שיש בו לגיטימציה למעמדות !!!

ומעל הכול הוא ג'אטי ( מקצוע ) – מי שנולד למעמד נגזר עליו מקצוע הנשאר איתו כל החיים בעולם הזה .

לפני 3500 הופיעו עמים אריים בהודו קבעו את ביתם בהודו והביאו איתם האלים שלהם את החלוקה למעמדות ואת הימנוני הקודש שנכתבו בניב קדום של סנסקריט . הוודות עברו בעל פה במשך מאות שנים . בכל אורח החיים ההינדו שלהם מתאפיינים ההשפעה העצומה של הוודות.

כלומר הארים הביאו איתם להודו את שיטת הקאסטות וגם את הוודות (כתבי הדת), התומכות בשיטה זו. החלוקה הראשית של מערכת הקאסטות היא לווארנות (מעמד חברתי) ובתוכה חלוקה משנית לאלפי ג'אטי (מקצועות) .

הוודות מלוות את האדם מלידה ועד מוות

ברהמינים ( כוהנים ) רשאי ללבוש שרוך הכותנה מראש למותן או את הצבע הלבן שאינו רשאי למעמד אחר.

האלים הם אינם מופרדים מעולמו של האדם הם חיים מהאדם , יש להם ישויות מופשטות וגם יש להם ישויות שאינן מופשטות יש להם נשים ואלות .

ברהאמה אל זוטר מופיע ליד וישנו ושיווה . וישנו ושיווה הינם שני האלים הגדולים בפנתיאון ההודי .

וישנו – האל המשמר -השליט על גורלם של בני האדם קשור למושגים של סדר, האל של המרכז של האמצע למרכז .האל בעל המצנפת.

שיווה – האל שמגיח מהקצוות – המוות והחיות , שתיין רקדן , סגפן דבר והיפוכו – הסמל המאפיין אותו הקילשון בעל שלוש שיניים ואיבר המין הזקור . הוא אל אחר . רוקד ערום בחצות הלילה היכן ששורפים גופות , יש לו עין שלישית במצח , נושא את האש שמחריבה את העולם . בתפיסתו עוסק ביוגה , ההתמסרות לחום לפנימיות .

השם "India" במקור מהמונח "hindush" בפרסית עתיקה, שיבוש השם Sindhu בסנסקריט, שמשמעותה "נהר".

אז המסע שלי בהודו מתחיל ב…
דלהי –
דקות ספורות אחרי הנחיתה יוצא מטרמינל , שהוא מסודר ומערבי בגדול , המזוודה כבר מונחת ליד המסוע על ידי שני עובדים , בדרך לדסק המוניות prepaid מבחין בערפל שעוטף את העיר בשעות הבוקר בימים אלו של השנה , עוד בטרם אספיק לעשות מרחק של 50 מטר מנסים נהגי מוניות לעקוץ ולהכווין אותך לנסיעה יקרה יותר .

נהג מונית נוסע בצפיפות שהפקקים באיילון פתאום נראים מרווחים ..

צפירות רכבים צמודים כמעט מתנשקים בין הצמתים ריקשות חותכות – לונה פארק וזה בדרך עוד מחוץ לעיר .

מיין בזאר , בין דוכני האוכל הריחות כאילו מסמנים לך – בוא תטעם – וזה בדיוק מה שקורה צ׳אי סמיך של בוקר ומשולשי סאמוסה חמים מסיר הטיגון ברוטב קארי .

אחרי שעה במיין בזאר נראה שכל הודי בערך חי על איזה קומישן של מישהו מהסביבה ..
מסתובב עם המצלמה לשוטים צבעוניים של רחוב – ובתדירות של אחת לחמש דקות אולי פחות ניגשים הודים בזה אחר זה לתהות פשר המסלול שלי ומאין אני בקיצור לפרטיות זה לא המקום .

ריקשה לדלהי העתיקה – המקדש הסיקי ( Guduwara sis ganj sahib ) הצבעוני שמתאפיין במתן מזון כתרומה לנזקקים , כמקום הנחשב לקדוש יש לחלוץ נעליים וגרביים לפני הכניסה ולהפקידם , אוותר על תיאור הריח בדלפק ההפקדה – לפחות המאמץ היה שווה את הביקור בהמשך שווקי התבלינים פירות יבשים קטניות – מאות דוכנים – מן המופלאים בהיקף בריחות בצבעים .

על אופנים מסיע אותי נהג שהתעקש להוביל אותי בין הרחובות הצרים והססגוניים של בגדי נשים מסורתיות , שמלות , לבושי חתונה נוצצים , חנויות תכשיטים ובין לבין עוצר לאיזה צ׳אי , נשנוש מתוק של עוגיות קוקוס קרם חלב ועוד שנראים טוב .

הצ׳אי אגב- התחיל בסין כתרופה והגיע לאירופה לאחר שגילו את סגולותיו – ההולנדים הפיצו אותו באירופה וההודים קיבלו את הגרסה החלבית של האנגלים אבל מוסיפים לו תבלינים ובישול שמסמיך אותו כמעין תבשיל .

מנהג האופנים ניפרדתי לא לפני ויכוח אופייני שהרי כמובן שדרש פי עשר ממה שאמר בהתחלה ..

היום הבא מתחיל בצ'אי בדוכן הרחוב שמעבר למלון , צינת הלילה מורגשת ואת זה ניתן לראות היטב על האנשים שיושבים בצד המדרכה ועברו את הלילה שם .

כמו בכל מקום מבקשים לדעת מנין אתה ומה התוכניות שלך להמשך , כך היה גם בשיחת כוס התה עם המקומי שלא הפסיק לחזור על המילה מוסד שהסברתי לו שאני ישראלי .

היום נחלק בין איזורי slums בפרברי העיר לבין אתרים ומקדשים ידועים וחשובים כמו מקדש הלוטוס שהוא מבנה מיוחד שזכה בכמה וכמה פרסים אדריכליים ( לדת הבהאים ) – הלוטוס , הפרח הלאומי של הודו וצמח מים שנחשב יפה במיוחד, מייצג שלום, טוהר, ניקיון, אהבה, יופי, כוח אלוהי וחיי נצח . (אותו אדריכל לקח חלק בתכנון בגני הבאים של חיפה )

שער הודו – אנדרטה לזכר החיילים שנהרגו במלחמת העולם ה1 מבנה ענק ובולט על שדירה עתירת מימדים –מונצחים עליו 85 אלף שמות .

החלק השני של היום בו חוויה היא אנושית תכלס – החיכוך עם המקומיים בפרברים שמעוררת הרבה תהיות על איך אנשים חיים בדלות מוחלטת , בתנאים ממש לא נעימים וזה בלשון המעטה ועדיין תראה חיוך על פניהם של הילדים , רואים אותי כמערבי ועוד עם מצלמה שמבחינתם זו אטרקציה לא שיגרתית – הם קופצים ושמחים ומנסים לעשות רושם , הבנות מבוישות לרוב ובתחושת מבוכה שהן מבינות שמצלמים אותן – מנסות לשחק את המשחק כמסתתרות – תמימות , יופי צבעוניות ואוטנטיות כאחד .

ממשיך את המסע לאגרה
הנסיעה מדלהי לאגרה היא מרחק של 200 ק"מ והערפל מאריך את משך הנסיעה שממלא איטית ומעלה ספק להגיע לראות את אחד המונומנטים המרשימים בתבל – הטאג’ מאהל – ואללה בדיוק היום חייב להגיע נשיא גאנה לבקר בטאג' מה שמאלץ לפנות את כל המבקרים מוקדם מהצפוי .. וזה בתקווה שהערפל יתפזר בהמשך הבוקר ..

אחרי ביקורת ביטחונית כמו בשדה תעופה , ולמרות שהמקום עמוס – או ליתר דיוק מפוצץ – צריך להפנים יש פה עוד מיליארד ושלוש מאות מיליון וכמה תיירים בקטנה ..

טאג' מאהל ( כתר הארמון ) – טוב אז ממה מתפעלים יותר מהמבנה או מזה שכל זה נבנה כאחוזת קבר לאישתו של הקיסר שאה ג׳האן שמתה אחרי לידת הילד ה 14 והיא צעירה רק בת 38 – אהבה ועוד איזה אהבה .

22 שנים ו20 אלף פועלים לקח לבנות את המבנה המטורף הזה בסגנון מוסלמי פרסי – טונות של שיש ממדינת ראגיסטאן ומהעולם כולו מגוון עיטורים וסימטריה מדהימה – היופי של הטאג׳ משתנה בגווני שקיעה וזריחה – לצערי הערפל ״חירבן ״ לי את התוכנית – אבל אין ספק שהמקום מדהים גם באמצע היום .

המצודה האדומה ( מקום משכנם של הקיסרים ) מרשימה אף היא אבל מאבדת מעוצמתה לטעמי ליד הטאג׳ ..

לעת ערב ביקור בבייבי טאג' מתחם אחוזת קבר של פרסי חשוב מאוד – שנקראת גם ״קופסת התכשיטים״ – היות והמבנה מלא באבנים יפות מאוד ויקרות – אחלה מקום לעשות בוק ( מוסלמית אחת נתפשה בעדשה ) –

מתפעל מהמבנה אבל לא פחות מהשמש שיורדת לאיטה על אגרה ומתיישבת על קצהו של אחד הצריחים שסביב המתחם ובתוכה ציפור – בינגו לסיום היום .

לפני שיצאתי מהעיר נכנסתי לביקור במפעל אריגת שטיחים – עבודת יד -השטיחים המשובחים למעלה מחצי שנה של הכנה והמחירים לא מחירי הודו – אלפי דולרים …

ג'אייפור והדרך

הדרך ל ג'אייפור מאגרה למעשה מעבירה אותך ממדינת אוטר פראדש למדינת ראג'יסטאן – 29 מדינות מכילות את תת היבשת .

רג’יסטאן נחשבת ל “ארץ הנסיכים” – יש כאלה שיגידו התמצית של הודו כולה. ארץ מדברית אך שפע של אתרים קסומים, מצודות כמפלצות , ארמונות מפוארים ומקומות שמורים מהעבר , ולעיתים נראה כאילו אתה ניצב בתפאורה של סרט מהאגדות . אפרופו ארץ מדברית- מיוני חם בטירוף של 48 מעלות אפילו 50 .בתקופה הזו הימים נעימים והלילות קרים .

בעבר הייתה מעצמה כלכלית, בעיקר בזכות דרכי המסחר, שחצו אותה בדרכן לגוג’ראט במערב .

אגב הערים הגדולות בראגיסטאן -כל עיר כזאת נבנתה על ידי איזה מהרג'ה ( מלך / נסיך ) מקומי והיא קרויה על שמו: ג'איפור נבנתה על ידי המהרג'ה ג'אי .

אז ל ג’אייפור הגעתי לעת ערב – כיאה להודו יום קשוח של נסיעה כי הכבישים זה לא בדיוק כבישים , משאיות בקושי זזות רכבים עמוסים באנשים , פרות חוצות מידי פעם , ריקשות ואופנועים כמו זה שמוביל את כדי החלב – לרוב אין שוליים ולא מסלולי עקיפה .

ביקור מעניין ומרשים בדרך היה למאגר מים מטורף כמו פירמידה הפוכה עומק של בניין 13 קומות – הבאר שנבנתה לפני 1500 שנה ובתוכה 3500ֶ מדרגות – זהו למעשה מתקן לאיסוף מי גשמים. הוא שימש גם לקיום טקסים דתיים, אך כמו שמקובל במקומות רבים בהודו – גם למפגשים חברתיים, תחליף לבריכת שחיה או קאנטרי קלאב .( אגב פה צולם הסרט עלייתו של האביר האפל) .

הדרך לבאר עוברת בין כפרים ושדות שבהן ניתן לראות את החיים שם כמו למשל איך אוספים את שלל ה״ צואה״ של הפרות ומשתמשים בזה להסקה .

את החלילן עם הנחש בסלסלה פגשתי בדרכי למצודה – אטרקציה לצילום , למשחק עם נחש ארסי – ובשבילו לעוד 50 רופי .

המצודה בהר המשקיף לעיר הוורודה ( הכינוי שהודבק לה לאחר שנצבעה בוורוד לקראת אירוח הנסיך הבריטי אלברט כיאה למנהג הכנסת אורחים בראג׳יסטאן) – אחלה ת״ש היו לנסיכים פאר יופי ונוף מרהיב מיוחד ועכשיו כלות מגיעות בלבוש מסורתי לצילומי החתונה ברחבות המעוטרות שבין מבנים ומקשטות אף הן את המקום ( וזה אחרי הפוגה של חודש שלא היו חתונות – בין המיצרים שלהם).

הארמון שחזיתו וורודה – המקום המזוהה ביותר של העיר ֶ ייחודו הנודע טמון במספר העצום של חלונות ומרפסות ( כ 600) שנבנו בו כדי לאפשר לנשים שגרו בארמון ( והיו מבודדות ) לצפות בתהלוכות הרחוב שעברו מולו.

לצד העיר העתיקה רחובות או ליתר דיוק בזארים בכל כיוון של מלא תכשיטים , אבני חן , בגדים ומקומות בהם ניתן לראות את הצביעה הידנית של הבדים.

פושקאר וג׳ודפור

המקום בו, על פי האמונה ההינדית נוצרה האנושות ע”י האל ברהמא, שהשליך פרח לוטוס לאדמה, ושם נקווה האגם סביבו בנויה העיירה, ולכן היא קדושה כל כך ומושכת עולי רגל רבים מרחבי הודו.

עיירה קטנה סביב אגם , יש בה משהו ציורי וללא ספק מעט רוחני שקט יותר ורגוע. אולי זו הסיבה שישראלים רבים תוקעים בה יתד לפרקי זמן ארוכים – עם חלקם ישבתי בבתי הקפה להחלפת חוויות תוך כדי אספרסו עסיסי לעת בוקר ששלטים בעברית מתנוססים מעלינו .

בבית חב״ד בדרך לשוק תמיד מוצאים אנשים טובים ואוזן קשבת למקרה שצריך ועל הדרך מרוויחים מצווה של תפילין ..

השוק הוא לב העיירה , צבעוני , תוסס מלא בתכשיטי כסף ,בגדים , מוצרי עור ,מסעדות ודוכני אוכל שאותי פשוט מהפנטים .

קנה הסוכר המעוכים עם לימון נענע וגינגר הפכו למנת השייק היומית .

בקצה השוק המקדש היחידי בהודו לאל בראמה – בטקס לעת ערב מתכנסים המאמינים ומביאים עימם את מנחת הפרחים הנמכרים בכניסה .

סרטון השוק בפושקר – רוכל מכין לי את מיץ הסוכר

באותה עת מתקיימים פולחנים מצומצמים יותר בתקופה הזו של השנה , על גדות האגם המקודש – מעבר על הגדה שנחשב קדוש ( מחייב הורדת נעליים ..

)- מתמרן סביב הגדה בין חוטי העפיפונים שנשרו .

פסטיבל עפיפונים בראגיסטאן התקיים בדיוק ביום הגעתי ומעל האגם התפוצצו גם זיקוקים לצידם .

עפיפונים הודיים כן , מעויין נייר צבעוני שמחזיק קצת באוויר .

הדרך לגודפור
בין הכפריים הן רגעים שנחרטים בזיכרון – חוויות אנושיות עם ילדים שחיים בדלות ופשטות מוחלטת – אינם מבינים את ברכותי ושאלותי לשלומם אבל שפת הגוף היא משהו שלא צריך לתרגם , גם לא את החיוך שעל פניהם שהשתעשעו עם בועות הסבון שהבאתי להם .

ילדי הכפרים בפליאת בועות הסבון שהבאתי להם

שיצאתי מהכפר נופפו לשלום והביאו כל אחד פיסת נוצה של טווס – מרגש !!!! מאוד!!!

המהות בנתינה של ילדים – שזה כל מה שיש להם.

גודפור – העיר ידועה גם בכינויה "עיר השמש"

בהיר פה כל השנה וגם "העיר הכחולה", כיוון שבתי העיר הישנה צבועים בכחול. הצבע הכחול נועד בכדי להפריד בין הקסטות – מעמדות אליהם נולדים ( זה עולם בפני עצמו ) .
המעמד הגבוה – ברהמינים – כוהנים – הפרידו עצמם שצבעו בכחול את בתיהם ובהמשך המשיכו גם יתר התושבים –
העיר ידועה במבצר ענק ומרשים ומבנה שיש מגולף שהוא מעין אנדרטה למשפחות המהארג׳ות ( מלכים ) .

תחנה סופית ברג׳יסטאן ( ״ יורד העירה ״ ) – אודייפור

הדרך לאודייפור מאפשרת לבקר בשני מקומות מופלאים .

מבצר אדיר ממדים ולו חומה השנייה בגודלה בעולם אחרי חומת סין .

מקדש השייך לדת הג׳ייניזם ( בגדול דת התומכת בשלום נגד אלימות ומדגישה את הצורך להתנתק מהחומריות לטובת הרוחניות ) – המקדש כולו שיש וגילוף מטורף של 1444 עמודים בתוכו ועל כל עמוד דמויות רבות – העמודים שונים זה מזה

– לא עברתי אחד אחד אבל ככה זה נראה לפי מדגם לא מייצג

.
מסוג המקומות שאתה נכנס אליהם מסתכל לכל פינה ומתפעל מי עשה כזה דבר -משהו משוגע לחלוטין .

בכפרים בדרך מחזה מרהיב של איכר בשדות רוכב על פרים בשאיבת מים להשקייה – משהו שרואים כבר במוזיאונים …

אודייפור – העיר היפה בראג׳יסטאן בעיניי , בשפת העם הודו בקלאסה הרבה יותר נעימה נקייה פרושה בין אגמים ומוקפת הרים כך שאפשר קצת לנשום טבע מחוץ לרחובות ההומים או לשוט על האגם לאי שבתוכו ובכלל..

באחד הערבים עליתי להרים לחוות את הטבע ואת הנוף דרך כפרים – היה שווה גם אתנחתא רגועה וגם לראות שקיעה יפה .

אגב הנוף בעיר בלילה לא מבייש ערים באירופה עת שאורות הארמון והבתים משתקפים על המים ומן המסעדות ,שחלקן הגדול על הגגות – כך שרואים את הנוף ובו בזמן מתגברים על קור הלילה .. ( תכלס עדיף פליז על 50 מעלות בקיץ

) .

השוק – וואחד שוק – צבעוני ארוך ולא נגמר ומחולק לכמה איזורים תבלינים , בגדים ,בדים וריקמות עבודות יד , כלי כסף תכשיטים – הוא מרהיב עמוס וצפוף בו זמנית – לא מנע ממני לאפשר למוכר הודי מקסים באחת מחנויות התבלינים להסביר על ערבובי המסאלה האפשריים , צמחי מרפא כאלה ואחרים מרח אותי בשמני מרפא ארומטיים ואולי גם בכמה רופי- לפחות יצאתי עם ריח טוב להתגבר על הריח בדרך

הארמון יפה מבחוץ אבל הרבה יותר מרשים ומעניין מבפנים שרואים את הפאסון של המלכים – חלק מהשטח של הארמון היום הוסב למלון באגם – תמורת סכום סמלי של 45000 רופי / 600 דולר ללילה .

במחירי הודו זה הרבה מאוד .

ויש למשפחת המלוכה עוד הרבה נכסים – אז ככה שלא מעט מהזמן הם מעבירים במשחקי פולו באנגליה ובכלל .

לפני הפרידה נכנסתי לאחר השקיעה הוורודה למופע ריקוד הודי מסורתי – צבעוני מאוד , מרשים לעיתים קצת מרעיש אבל בהחלט משהו הודי ״אסלי ״ . בכל זאת לא כל יום רואים משהי עם 7 כדים על הראש ותפאורה כזו בוודאי…

את הדרך צפונה ליעד הבא עשיתי בטיסת פנים של חברת vistara דרך תחנת ביניים בדלהי לרישקש

רישיקש

אחרי נחיתה לערב של שמים אדומים ומונית בנסיעה של 40 דקות הגעתי לרישיקש – רישיקשה הוא אחד מכינויי האל וישנו ומשמעותו הוא "ריבון החושים" .
למעשה העיר שייכת למדינת אוטראקהנד והיא עיר קדושה להינדואיזם ונחשבת כמרכז עלייה לרגל. הרבה מאוד מאמינים הינדואים באים אליה כדי לטבול בנהר הגנגס שהוא יפה נקי ומרשים ( ממש לא כפי שזה נראה בוראנאסי ) וברבות הימים הפכה העיר למרכז מדיטציה ויוגה .

העיר שוכנת למרגלות הרי ההימאליה והיא מאחד משערי הכניסה אליהם , היא משתרעת על הצד המזרחי של הנהר -בהם גם גרים תושבי העיר לצד מרכזי יוגה חנויות מסעדות בתי מלון אכסניות ובחלק המרוחק יותר נמצאים גם אשראמים כמו זה המפורסם של מהרישי מהש יוגי.

ללא ספק אישיות הודית ידועה וחשובה וחייבים להבין את יכולותיו ותרומתו לרוחניות ובפרט למידיטציה , ליתר דיוק פיתוח מדיטציה הטרנסצנדנטלית . במדיטציה הזו משתמשים במנטרה, בצליל חסר משמעות, שמותאם אישית על ידי מורה מוסמך, למתרגל. מתנסים במצבים יותר ויותר מעודנים של חשיבה, עד שהיא מגיעה למצב השקט והמעודן ביותר. משם היא עוברת מֵעבר למצב זה, אל מה שמכונה מקור המחשבות.
אגב לא בכדי חברי להקת הביטלס שהו פה פרק זמן ארוך באשראם שלו הלחינו שירים רבים ושיר ידוע שהוקלט The Happy Rishikesh Song , דבר שהאיץ את תודעת המקום בעולם המערבי ומביא לפה הרבה מאוד אנשים שבאים להירגע נפשית , לנוח , ולהתרכז בעצמם .

שני גשרים תלויים ידועים – לאקשמן-גְ'הוּלָה וראם-ג'הולה, מעל נהר הגנגס , מחברים את האיזורים המרכזיים שלמעשה נקראים על שמם .
ג'הולה — גשר תלוי בהינדי ( השמות מקורם בשני האחים מהאפוס ראמאיאנה: ראמה ולאקשמן).
את ימי ברישיקש התחלתי בהליכה לאורך הגנגס להתרשם מהשקט האופייני למקום , המשכתי לשיעור יוגה פרטי וביקור באשראם – כמו זה המפורסם או נהניתי מעיסוי הודי שכולך נמרך בשמן ומרגשי נעים אבל כמו גם כמו צ'יפס .
אל ראם-ג'הולה הגעתי לעת ערב לחוות מן הצד את אחד מן האקטים הדתיים החשובים- טקס התפילה "פוג'ה אארטי" המתקיים מדי ערב אל מול צלמו של שיווה .

זה למעשה פולחן בסיסי שעורך המאמין הדתי בהינדואיזם. הפוג'ה היא חלק ממערכת יחסים יומיומית ואינטימית שבין אדם לבין האל שלו הנוכח לפניו באופן מוחשי ויומיומי .זה יכול להיות טקס פשוט ומצומצם או טקס ארוך ומורכב .
התחושה ברחבה עת מתכנסים האנשים לקראת הטקס היא של קדושה , ילדים מוכרים פרחים , רוכלים מוכרים גריקנים של מים מנהר הגנגס שלא מעט מהמבקרים טובלים בו להיטהר מהחטאים .

הנחת הנרות בעת הפוג'ה על נהר הגנגס -רישיקש

השקיעה האדומה צבעה את השמים ואת נהר הגנגס כשלצידו מאות אנשים מדליקים הנרות המונחים על פרחים אותם משלחים בזרם נהר הגנגס. אקט חשוב עבור מאמיני ההינדו. ברקע הנרות והצבעוניות האנושית נשמעו קולות הפאנדיטים ( להבדיל כמו רב אצלנו ) האוחזים במעין מתקן ועליו נרות רבים .

הנרות המשולחים על גבי הפרחים – תוך תפילה

וראנאסי הגאנגס – וסמסרה זה לא בושם .. בבלוג הבא …

טופס תכנון טיול

מלאו את הטופס הבא ובואו נתכנן את הטיול הבא שלכם ביחד!

פוקוס אל הטבע