מדינה על חצי יבשת רוויה תרבות עתיקה , קסם של אותנטיות צבעים , ריחות טעמים , מסורת ודת ההינדו השזורה בכל .מסע עוצמתי שנמשך למעלה מחודש ימים .
שתפו עם חברים:
מטבע -רופי
תקופת הטיול – ינואר פברואר 23
וראנאסי הגאנגס – וסמסרה זה לא בושם ..
החלק שמהווה את ההארד קור של הודו – המקום הכי קשוח במסע הזה .
העיר הזו נחשבת כקדושה וחשובה באתרי העלייה לרגל בהודו.
הגנגס הוא נהר מרכזי וקדוש במיוחד בצפון הודו. אורכו הכולל של הנהר הוא 2,507 ק"מ. בין השאר זורם הגנגס דרך מישורי צפון הודו הנרחבים, דרך בבנגלדש, עד שהוא נשפך למפרץ בנגל. זאת לאחר שהוא מתפצל לשלוחות רבות.
לאורך גדות הגנגס ישנן כמה ערים קדושות להינדים, כולל רישיקש, הארידוואר וואראנסי וגם בחייהם וגם במותם רואים ההודים בנהר הגנגס את הנהר הקדוש שלהם. אל בחייהם הם מרבים לטבול בו כדי לטהר את גופם מהחטאים, הרי שבמותם הם מצפים שיפזרו את אפרם על פני מימיו של הנהר.
מקור המנהג של פיזור אפר המת על פני הנהר הוא באמונתם של ההינדים שבהודו בקדושתו של הגנגס. ההינדים מאמינים שפיזור אפר גופות בנהר ישפר את החיים של המת בגלגול הבא. בנוסף לפיזור האפר בנהר ההינדים גם מאמינים שטבילה בנהר שוטפת את החטאים והינדים אדוקים רבים עורכים עליות לרגל לנהר כדי לרחוץ בו ולעשות מדיטציה על גדותיו.מקומות נוספים קטנים יותר.
ווראנסי -חבר מקבל את פני בשרשרת פרחים כיאה למסורת
החלק שמהווה את ההארד קור של הודו – המקום הכי קשוח במסע הזה .
העיר הזו נחשבת כקדושה וחשובה באתרי העלייה לרגל בהודו.
לצד הנהר לאורכו עורכים את טקסי נעילת היום ופתיחת היום – טקסי הארטי שמתבצעים ע”י כוהנים , המשתמשים באש כאמצעי תיווך בין עולמנו לעולם האלים – הטקס צבעוני , רועש , דחוק , בריח קטורת חריף ומואר באלפי נרות.
אגורי – מקבוצת הסגפנים מתכסים באפר המתים
זהו למעשה הפולחן הבסיסי שעורך המאמין הדתי בהינדואיזם . הפוג'ה היא חלק ממערכת יחסים יומיומית ואינטימית שבין אדם לבין האל שלו הנוכח לפניו באופן מוחשי ויומיומי בצלמו . לפוג'ה צורות שונות ורמות מורכבות משתנות, והיא יכולה להיות טקס פשוט ומצומצם או טקס ארוך ומורכב, טקס יומיומי או חלק מפסטיבל מיוחד. היא יכולה להתקיים במקדש , בסיועו של הכהן (הפוג'ארי) , מול צלם האל בבית , בקרן הרחוב, בעסק המשפחתי או כמו כאן ממש ליד הגנגס .
טקס הארטי
טקס הארטי לעת ערב על גדות נהר הגאנגס
את ווראנסי חוויתי ביום הרפובליקה של הודו ( שנה לפנינו ) כך שהעוצמה ההודית של צפיפות , צבעוניות , קדושה הינדית מהולה בריח ורעש היה פי כמה .
הקדושה של ווראנסי ניכרת מאוד וטקסי הארטי מפוארים ומרהיבים בהרבה מאלו ביתר המקומות.
נהר הגנגס בווראנסי בו באים המאמינים לטבול להיטהר מהחטאים
ההליכה בין הסמטאות שנבנו לפני 5000 שנה ( מהערים העתיקות בעולם ) קשה ומרתקת בו בזמן . מפלס דרכי בין רוכלים , בעלי מקצוע , קבצנים , צואת פרות , מוזיקה הודית בעוצמה , דוכני אוכל , בגדי משי צבעוניים – כדי להגיע לגדות הגנגס – זה המרכז של הצנטרום ההודי .
בדרך אי אפשר להתעלם מספר ברחוב שמגלח למישהו את הראש , מהאנשים שניגשים ל״אופטומטריסט״ לבדוק ראייה , לזה שמכין את היוגורט והגבינה בסימטה אפילה- העיניים זזות מצד לצד ולוקח למוח זמן לעכל את החוויה – וזה עוד לפני טקסי שריפת הגופות לצד הגנגס .
רוכלים מכינים גבינות בסמטאות
ספר מקומי בווראנסי
וראנסי היא גם עירו של האל שיווה ( אותו האל שאחראי על ההרס – בתפישה הינדית ללא הרס אין בנייה מחדש ) . על פי האמונה ההינדית הנהר( גנגס) הוא אֶלַה, אשר בדרכה מהשמיים יורדת על ראשו של שיווה ולכן מיליוני הודים מגיעים מדי שנה לנהר לטבול, להיטהר ואף למות.
השייט על הגנגס בזריחה היא חוויה כשלעצמה ומקבלת קונטקס של קדושה מעין שלווה רוחנית בזמן שהמאמינים על הגדות טובלים , נושאים תפילות , ומשליחים נרות עם פרחים ואפילו מצטיידים בגריקנים למלא מים קדושים .
מוכרי הפרחים
אז מה הקטע של שריפת הגופות ?
שריפת הגופות אליו הלכתי בהמשך היום אינו מחזה קל – לא לצפייה וודאי לא בצילום , הריח קשה וחריף ויכול לקבל קונוטציה שמזכירה לנו משהו מאוד אפל מההיסטוריה שלנו אבל אצלם זהו חלק מהותי מאוד של הדת והאמונה בגלגול הנשמות ומעגל החיים – הסמסרה .
הסמסרה – מעגל החיים והמוות הנשמה היא נצחית הגוף זמני !
הנשמה חוזרת שוב ושוב לגוף החדש לנשמה אין קאסטה ( מעמד חברתי ) בכל גלגול הנשמה תיכנס לגוף והפעם תיוולד בקאסטה חדשה – זה תלוי בקארמה שלה מהגלגול הקודם – וזה בלי לחפור .
שריפת הגופות בווראנסי
אגב את הטקס מנהל ברהמין ( כהן ) גם את התפילה והאנשים הפשוטים הטמאים עוסקים במלאכה של חיתוך העצים והשריפה בזמן שהבן הבכור מוביל את המשפחה אל המקום לאחר קישוט הנפטר עם פרחים מעליו .
זהו , החלק הקשוח מסתיים וההמשך בדרום הודו שהטבע מקבל יותר משמעות ..
בדיקת ראייהעבודת יד ורגל
הכפר סרנאט
הכפר הקטן הזה נמצא לא רחוק מוורנאסי הקדושה, והוא הפך מקום למשכנם של מקדשים ומנזרים מכל מוצא אפשרי ברחבי הגלובוס, כמו גם לאתר עלייה לרגל למאמינים .
כך מגיעים לשתוק וללמוד, ולהתאוורר, אם אפשר לקרוא לזה ככה, בוורנאסי .
מרחבי תבל מגיעים לפה לכפר סרנאט (Sarnath) חובבי בודהיזם ווויפסנה כדי ללמוד, להתייעץ, לתרגל מדיטציות שתיקה ולשמוע את מיטב המורים .
קריית קודש סרנאט, כפר חקלאי קטן בו חיים המקומיים עם בהמותיהם, שואבים מים מן הבאר, ומייבשים במגדלים גבוהים גללי פרות לצורך בניה ובעירה, היא אחד מארבעת המקומות החשובים ביותר לבודהיזם. שם, בתוך פארק ירוק, בן עצי הבאניאן והצבאים, נשא בודהה את דרשתו הראשונה בפני חמשת תלמידיו.
פסל הבודהה העצום בכפר סרנאט
החלק האחרון הוקדש לדרום הודו – מדינת קרלה – ארץ הקוקוסים חופי ים קסומים ותעלות מים מופלאות . אזור טרופי השונה באופיו לחלוטים מן הצפון .
במזג אוויר טרופי שמשתנה כאשר מטפסים מעלה לנוף ההררי ומטעי התה האינסופיים השזורים בו ורואים רק ירוק בעיניים ( מזכיר לי משהו ממקום אחר )
אחרי יום וקצת מנוחה בחופי ווארקלה סיירתי באחד האיים הידועים והתרשמתי מן המקומיים המכינים את שמן הקוקוס ומנצלים אותו גם להכנת חבלים ואת אלו הבונים את הקיאקים איתם שטים בתעלות ואת התהליך הכנת אגוז הקשיו – מדהים שלל אגוז מפוצח באופן ידני .
טיפסתי להרים הגבוהים בהם שוכנת העיירה הקסומה מונאר ובין מטעי התה האינסופיים וקוטפות התה המבצבצות בין השיחים כמו מחזה סוריאליסטי .
דייגים בוארקלה
קראלה מאופיינת באקלים הטרופי, הנופים הירוקים והצמחייה, החופים הזהובים, תעלות המים והלגונות המרהיבות, יערות הקוקוס והאווירה השלווה הם גם ההופכים אותה לאחד מהיעדים הפופולרים בהודו.
בחלקים הפנימיים של קרלה יש אגמים רדודים של מים מתוקים, המקושרים על ידי מערכת של נהרות ותעלות. מדובר במערכת מים המקיימת חקלאות ענפה: שדות אורז, מטעי קוקוס, שיחי תה ופירות טרופיים. הכפריים חיים על איים קטנים בלגונות ולאורכן, וסירות הן כלי התחבורה הנפוץ באזור. הגברים בקרלה לובשים חצאיות קצרות דמויות סדין הקשורות מקדימה בקשר מרושל. הנשים בקרלה, לבושות בבגדים צבעוניים בוהקים. תושבי קרלה, כולל הנשים, הרבה יותר פתוחים משאר ההודים שתפגשו ומשוחחים באנגלים עם התיירים.
תעלות המים בקותי
קראלה נחשבת למדינה המפותחת ביותר בהודו. השלטון הקומוניסטי, שהיה בקראלה עד שנת 2000, ביטל את שיטת הקאסטות ופיתח את מערכת הבריאות והחינוך במדינה. רוב תושבי קראלה (גם הנשים) יודעים קרוא וכתוב ומדברים אנגלית שוטפת.
מקלפות הקשיו – עבודת ידהצוות של בוני הקאנו – ואני בקטנה מסייע"מפעל " קוקוס – הכנת שמן
מונאר
עיירת גידול התה ההודית הפכה בשנים האחרונות לאחת האטרקציות העיקריות בקראלה שבדרום הודו. ניתן לצאת לטיולי יום, ברגל, בריקשה, או בג’יפ. הטיולים כוללים ביקורים באגמים, במטעי התה הנטועים על מורדות הגבעות בטרסות יפיפיות ובגידולי הקפה והקינמון. כמו כן, הטיולים כוללים אטרקציות כמו רכיבה על פילים, תצפית לשקיעה ועוד. החנויות במונאר מציעות למבקרים בה שפע של תוצרת מקומית כמו קפה, תה, שוקולד עשוי בעבודת ביד, תבלינים ועוד.
הדרך למונאר
קוטפות התה
קוטפות התה
הגעתי אל קוצ׳י – קוצ'ין
העיר קוצ'ין (Cochin), ששוכנת על חוף הים, מהווה את המרכז העסקי והמסחרי של מדינת קראלה. זוהי עיר מרתקת עם היסטוריה עשירה ואפילו עבר יהודי מפואר. מרבית אנשי הקהילה היהודית של קוצ'ין עלו לישראל אבל עדיין נותרו בה מעט יהודים. מעניין לסייר ברובע היהודי שנמצא בעיר העתיקה והמעניינת של קוצ'ין, ולבקר בבית הכנסת המיוחד שנבנה במאה ה-16. לאורך קו המים, בסמוך לעיר העתיקה, פרושות רשתות דיג סיניות, והצפייה בדייגים מרתקת.
הרשתות הסיניות
אקורד הסיום של המסע להודו , הרגע המרגש ביותר במסע ( טיול / צילום ) – בית הכנסת בקוצ׳י – אחרי כל הרבה מקדשים , כנסיות , אתרים כאלה ואחרים רגעים מאתגרים לעיתים מחזות לא נעימים – אתה נכנס לבית הכנסת פה , ביום המסיים של המסע הזה ומרגיש איזושהיא הקלה ושקט , משהו של בית ששיך לך .
מקום נפלא לסיים בו את המסע
בית הכנסת של הקהילה שכבר לא נותרו ממנה יהודים פה מהמעט שלא עברו לישראל
בחזרה לארץ הקודש
טופס תכנון טיול
מלאו את הטופס הבא ובואו נתכנן את הטיול הבא שלכם ביחד!
