מטבע יורו
משך החופשה – 5 ימים
עיר המעצבים והאופנה , השנייה בגודלה באיטליה עם למעלה מ 4 מיליון תושבים , שבמרכזה ה"תכשיט" המפואר והמפורסם הדואומו .
אז מילאנו , בירת חבל לומברדיה, נמצאת כ 50 ק"מ משדה התעופה Malpensa שממנו ניתן להגיע ברכבת למרכז העיר או ברכב בנסיעה של כ 50 דקות . ( זו הייתה בחירתנו בשל התכנון להמשך מחוץ לעיר ) , כמובן שרצוי לתכנן את ההתניידות בעיר באמצעות מטרו ולא ברכב שמימלא ישנם מקומות שאסור להיכנס בכלל עם רכב לפני הערב .
היום התחיל במזג אוויר קר אפילו קר מאוד והופך סביר יותר בצהרים .
אחרי ביקור בטירה המפוארת Castello Sforzesco עטורת מוזיאונים ויצירות אומנות ,מתהלכים לעבר via dante , via orefici וממשיכים לעבר הדואומו , הקתדרלה העצומה המאפיינת את העיר מילאנו ונחשבת לאתר המתוייר בה ובצדק !!! אגב רק בסביליה יש גדולה ממנה ולא בטוח שהיא יפה ומרשימה כמוה .
עם ההגעה לרחבה מאות יונים שנהנים מגרעינים שמפזרים הצלמים ומבקשים לצלם כל עובר ושב , מעין עקיצה חיובית .
את הדואומו שאורכו 157 מטר ובחלקו הגבוה של המיצלב מגיע ל 65 מטר (כ 20 קומות ) בנו בשלבים שונים במשך מאות שנים החל ב 1386 ועד ימי נפוליאון 1805 בעודו מפאר את החזית , שתשמש רקע יפה להכתרתו , תחילה הרסו את הארמון שהיה שם ואת בית הטבילה והארכיבישוף דאג לגיוס תרומות כדי ש 300 פועלים יעבדו על השיש שהגיעה ישירות ממחצבת קנדוליה שיועדה רק להקמת הקתדרלה המפוארת ואף צ'ופרה בפטורו מיסוי .
ב-1762 הוקם אחד ממאפייניה המרכזיים של הקתדרלה, צריח המדונינה , שהתנשא לגובה מסחרר של 108.5 מטר , בדואומו יכולים להיכנס כ 40000 איש , ויפה העיר מלמעלה בפרט לקראת השקיעה .
אגב את הפרטים האחרונים של הקתדרלה השלימו רק במאה ה-20 – השער האחרון נחנך ב-6 בינואר 1965. שזה תכלס הזמן שנחשב לסוף בניית הקתדרלה, תהליך שנמשך דורות רבים ומאות שנים .
הביקור בפנים מרשים כמו גם חלונות הויטראזים הנחשבים לגדולים בעולם , ובטיפוס מעלה ניתן ממש להרגיש את הצריחים המאורכים ( סגנון גותי ) ולראות את הוויב ברחובות . אפשר לעלות במעלית או לטפס במדרגות .
במבט אווירי ניתן לראות שהעיר בנויה סביב הכיכר האליפטית של הקתדרלה ומכיכר זו יוצאים הרחובות – כיאה לתכנון רומי .
עם היציאה מן הדואומו לכיוון צפון ממשיכים לשדרת החנויות היוקרתית המכונה – גלריה ויטוריו עימנואל השני – חנויות מעוצבות יפות להפליא אבל בגדול מיועדות לאלפיון העליון ומעלה –
המעוניין בתיק עור קטן של נשים ייפרד מ 3200 יורו וזה הסדר גודל ..
בקצה השני של הגלריה נמצא התיאטרון / בית האופרה המפואר לה סקלה בין הגדולים באיטליה בו מתקיימים קונצרטים ואופרות – שווה ביקור .
הבוקר של היום השני היה קריר והתחיל בסגנון איטלקי שכונתי טיפוסי לצד זרזיפי הגשם , מתחת לדירה בפאתי מילאנו , אספרסו קצר שוקולד חם ומאפה ספוליאטלה מתוק במגוון סוגים .
המשכנו אל הסמטאות הנושקות לגלריית Pinacoteca di Brera הידועה , בה כל חנות יפה יותר מהשנייה .
הגלרייה מעוטרת אוצרות אומנות ונחשבת ללובר האיטלקי בזכות חוצפתו של נפוליאון שדאג "להעביר" לפה לא מעט יצירות אומנות מכנסיות בצפון איטליה והיו חשופות למעט מאוד עבור הציבור כולו .
יצירות של אומנים מפורסמים כמו מנטייה ,קראווג'ו , רפאל , ועוד אחת היצירות המרשימות היא יצירת הנשיקה של הצייר פרנצ'סקו האייץ .
הגלרייה עצמה נמצאת בקומה העליונה של המבנה ,
מתחם הגלרייה כולל אקדמיה לאומנות וניתן לראות את החדרים הרבים בהם מתקיימים לימודים והכנה של יצירות , ברחבה נמצא פסלו של נפוליאון בדמות האל מארס ( הפסל המקורי התגלגל לידיו של הדוכס מוולינגטון, אותו גנרל ידוע שהביס את נפוליאון בקרב ווטרלו המפורסם).
לאחר א.צהרים קלילה דווקא בסגנון אסיאתי סיני – התחממנו עם ראמן ומיני כיסונים ושמנו פעמנו לעבר העיירה הקסומה ראפאלו השוכנת במחוז ליגוריה בריביירה האיטלקית – בה קיבלו את פנינו במלון אסטוריה עם שמפנייה וטרסה הפונה לים , הגם שהמזג האוויר אפרורי יש למקום את הקסם שלו , מרינה קטנה , טיילת לאורך הים ושלל סימטאות המלאות בתי קפה מסעדות וחנויות ,,
ארוחת הערב הייתה ללא ספק גולת הכותרת הקולינרית , אופיינית ומיוחדת לאיזור ליגוריה .
בין שלל המנות הנחמדות שטעמנו רביולי , טליאטלה בפסטו , טונה עם פארמג'אנו מקומי , טליאטה בקר וקינוח מופלא של סופלה ברטוב תפוז .
רביולי הטיפוסי לחבל ליגוריה
היום השלישי הוקדש לצינקווה טרה
חמשת האדמות נמצאת על רצועת החוף במחוז ליגוריה לאורך הריביירה האיטלקית הנחשבת ליוקרתית , יפה ונחשקת אף יותר בימי הקיץ החמים .
חמשת הכפרים הם בגדר אתר מורשת עולמי של אונסקו , תוך ציון לשבח של "יחסי הגומלין ההרמוניים בין האוכלוסייה לטבע, שיצרו תמונת נוף חריגה בתפארתה. הכפרים הבנויים על צלע ההרים ובהם סמטאות ציוריות , רחובות מרוצפי אבן , ובתים צבעוניים להפליא לצד מדרונות ירוקים של חקלאות .
החלטנו לפקוד את הכפרים בימי החורף , ליהנות ממזג אוויר נעים יותר , ובזמן שעמוס פחות באופן משמעותי גם ב״מחיר״ של קצת פחות חנויות פתוחות .
בתי קפה עם עוגות מקומיות מסעדות נושקות לים , וגלידריות על הדרך הן תחנות חובה וזה מתקזז יפה באופן קלורי עם מאמץ ההליכה במעלה סמטאות הכפרים בהם ניתן לראות גם מקומית תולה כביסה בימים עברו .
מקורם וייחודיות הכפרים בהתיישבות חקלאית וגידולי זיתים וגפנים באמצעות טרסות על צלעות ההרים והתבססות באופן משמעותי על חקלאות ודייג מן המפרצונים .
באמצע המאה ה19 הותוותה רכבת המאפשרת ביקור בפארק הלאומי הזה , שנחשב גם אתר מורשת של אונסק״ו – כלומר אסור לעשות שינויים של בנייה וכיו׳ .דבר שהגביר את התיירות וצמצם את העשייה המקורית של החקלאות – מה עדיף לעבוד קשה או לארח תיירים 😊 .
הרכבת היא כלי התחבורה האידיאלי להגיע לצינקווה טרה מהעיר לה ספציה , או מלבנטו – הרכבת עוצרת בכל תחנה מהכפרים – חמשת הכפרים הם (מצפון לדרום): מונטרוסו אל מארה (Monterosso al Mare), ורנאצה (Vernazza), קורניליה (Corniglia), מאנארולה (Manarola) וריומג'ורה (Riomaggiore). .
אגב כדאי ונכון להקדיש מספיק זמן לכל כפר – גם אם זה אומר שמוותרים על אחד מהם .
בוקרו של היום הרביעי החל בעיירה סנטה מריה מרגריטה שהיא באמצע הדרך לעיירה פורטופינו היוקרתית .
פורטופינו מופיעה בכרטיסי דואר רבים, והעיירה עצמה היא בדיוק כמו בתמונה: יפהפייה בצורתה ובצבעה, הנמל שלה מעורסל בפיאצה שבתוכה מוקפת בתי פסטל זעירים, צהוב, ירוק וכחול. ( לא בכדי נבחרה תמונת נושא הבלוג מן המקום הציורי הזה )
לצד הנמל הקטנטן צלע ההר הירוק המטפס ועליו הווילות שלצד גנים .
לידתה של העיירה מוסתרת בתוך התקופה הרומית כאשר היא הייתה ידועה בשם שניתן לה על ידי פליניוס, ההיסטוריון – פורטוס דלפיני, נמל הדולפינים.
בשנות ה-50 של המאה ה-19 החלו אריסטוקרטים בריטים להפוך את פורטופינו לפופולרית, מתוך אמונה ששרידי סנט ג'ורג', הקדוש הפטרון של אנגליה, נחו בכנסיית הקהילה.
בגדול כ 500 איש חיים בפורטופינו – משפחות דייגים, בעלי חנויות, אנשים עם מלונות או מסעדות, וכמה שעובדים בגנואה.
בהסתובבות בעיירה תראו קשישים יושבים על מפתן הדלת, נשים רבות עושות תחרה, הגברים בוהים אל הים ובימי הקיץ אלפי תיירים.
כדי לחוש את הנוף הבלתי נשכח ביותר של פורטופינו טיפסנו ועשינו את המסלול למגדלור העובר גם דרך הכנסייה ובהמשך מבצר שממנו נשקפת העיירה והנמל כמו על כף יד .מתחילים את הדרך בכמה מדרגות ארוכות וההמשך בשביל שנושק לגנים ירוקים וצבעוניים משני צדדיו .
הנמל של פורטופינו, הוא בעצם מפרץ ציורי בשם טיגוליאן, כאשר הלב הפועם שלו היא הפיאצטה :כיכר קטנה .כיכר שהיא מקום מפגש והסמל של "הכפר" במיוחד לעשירי עולם.
העיירה הציורית הקטנה פורטופינו הייתה תמיד אבן שואבת לסלבריטאים. השחקן האנגלי רקס הריסון היה בעל וילה כאן בעוד ריצ'רד ברטון הציע נישואין לאליזבת טיילור במלון ספלנדידו של פורטופינו. לאחרונה, אבריל לאבין בילתה כאן את ירח הדבש שלה, וקיילי מינוג מבקרת בו בקביעות.
חזרנו לעיירה באותה הדרך בה עלינו , כעשרים דקות בערך , והגענו למרכז הדרך נקראת ויא רומא בה חנויות יוקרתיות ומלון שרק בעלי ממון יכולים לאפשר לעצמם ללון בו , מה שמשאיר למקום סמל סטטוס גבוה מאוד .
השוטטות בעיירה היא ללא ספק טעימה באופן הכי מובהק ויוקרתי שיש לריביירה האיטלקית להציע ולא בכדי בחרו בנטפליקס ליצר סידרה בהשארת המקום "מלון פורטופינו ", ואם נתרפק על זיכרונות העבר לשירי הזמרת דאלידה "Love in Portofino".
גם נשמע את הקסם הזה מתנגן .
חזרנו למילאנו (כשעתיים ) לעת ערב לסיום ושוטטנו ברובע נאבילי – הידוע גם בתעלות . הרובע נחמד מאוד ועתיר בגלריות, בתי קפה, ברים, וציורי גרפיטי רבים . ברובע ישנן גם שתי כנסיות מרכזיות והן מוקדי עניין כאן: כנסיית סן לורנצו מאג'ורה (Chiesa di San Lorenzo Maggiore), שכוללת שרידים מהתקופה הרומית וכנסיית סנט אוסטורג'ו (Chiesa di Sant'Eustorgio), שידועה בזכות הקפלה המרהיבה שלה.
לסיכום חופשה קצרה קרירה נעימה ובעיקר טעימה 🙂
מלאו את הטופס הבא ובואו נתכנן את הטיול הבא שלכם ביחד!
